מחוץ לרחם- הריון מגיע לסופו. מתחילה לידה.
קצרה, ארוכה, מסובכת או קלילה, כמו שתכננת או שאולי קצת אחרת.. ופתאום זה נגמר! מונחים עליך תינוק או תינוקת חלקלקה. את כל כולך בהכרת טובה, אולי רגע מבולבלת, כאובה, המומה… אבל מוצפת באדרנלין, אוקסיטוצין ושאר הורמונים שהצטרפו לחגיגה.
ומה עם התינוק או תינוקת שזה עתה יצא? איך הוא מרגיש? איך החוויה? עד לפני רגע היה עטוף בסביבה מיימית, חמימה ושקטה, שם הכל הורגש, אך מבעד לשכבת הגנה עמומה. ופתאום בחוץ. הכל יבש, חשוף, חזק יותר.
אבל קולך, ריח עורך, פעימות ליבך, והמגע הצמוד, מיד עם היציאה החוצה, יעזרו לו או לה להרגיש שייכים, מוכרים, קרובים, ויאפשר מעבר קל יותר אל העולם שבחוץ. והמגע- חשוב שיהיה עור לעור. הרבה כבר נכתב על זה ונאמר, מחקרים מראים כמה הוא חשוב ומועיל. להנקה, להיקשרות, למצב הנפשי של האם לאחר הלידה… ולמזלנו זה כבר דיי מקובל. בבית חולים המיילדת תניח את התינוק ישירות עליך, אלא אם כן יש בעיה שמחייבת בדיקה.
זהו גם זמן בו מערכת הנשימה נכנסת לפעולה, עד שחבל הטבור מפסיק לפעום, והריאות מתמלאות חמצן לראשונה. השליה עוד בפנים, מחכה ללידתה שלה…
ובנתיים… הפוגה.
רגע של חסד שכל המילים יחטאו לו…
אולי הפסל מעביר את התחושה?