הנקה?
אני מבינה את כל מי שלא רצתה מכל סיבה, שוויתרה מראש, שפחדה, שניסתה ונשברה. שכאבה, ששאבה בלילות, שהעזה בכלל לנסות! אתן גיבורות! ואתן לא אשמות, ככה זה בחברה שמסתירה. שמקדשת את המוכן, המהיר, הידוע מראש. אין מקום לקסם לקרות, לאיטי, לפראי. וכך זה בהנקה. החלב יוצא, והוא לא ניתן למדידה, לא להשוואה. כי אצל כל אחת הוא שונה, מותאם לתינוקה, לדפוס, לקצב היניקה של התינוק.ת הקטנטנה. ואי אפשר לדעת בוודאות כלום, יש פה אלמנט של תחושה, אינסטינקט, למידה. וזה תהליך הדדי, שדורש לסמוך על הגוף, על הקסם הזה! להתמסר לקצב האיטי, לחיבור, לאינטואיציה האימהית (שגם היא דיי מסתורית).
אין ספק שידע והכנה מוקדמת יעזרו כאן מאוד. גם ליווי של אמא/ דודה/ חברה, או יועצת הנקה מנוסה. אבל בעיקר הרבה תמיכה מהסביבה, סבלנות ואמונה.
וזה לא מובן מאליו, זאת הנקודה.
אני חוויתי בעצמי את כל קשת הרגשות סביב הנקה שהסתבכה, אז אני יודעת איך זה, ותומכת בהחלטתה של כל אישה שאני מלווה.
(לא לפני שאני מזכירה לה שזה הטוב והטבעי ביותר עבור תינוקה, ושאם זה מה שהיא רוצה, אין כמעט כלום שיעמוד בדרכה)