הרגע הזה אחרי הלידה, שפתאום הכל נגמר, אבל הכל בעצם רק מתחיל…
יכול להיות שזאת היתה לידה ארוכה או קצרה, אינטנסיבית או רגועה.. היא בטוח לקחה אותך למחוזות רחוקים, למיחושי גוף לא רגילים… תהליך עוצמתי והדרגתי שמגיע לרגע השיא, ופתאום, בום, יש לך ייצור חי בידיים (אלא אם לא, וזאת בכלל סאגה אחרת
).
הגוף עייף, דואב, אבל גם מוצף בהורמוני הרגעה ומשכחי כאב מדרגה ראשונה (אם טבעיים או מלאכותיים, לא משנה כרגע לצורך העניין)
השלייה אולי כבר יצאה, הבטן רפוייה, רכה, הרחם מתחילה אט אט להצטמק בחזרה… דימום אינטנסיבי, אולי תפירה…
ומה מתחולל בנפש? אולי הלם, הוכרת תודה, נפילת מתח גדולה.. מעכלת את מה שזה הרגע קרה…
והנשמה? לאן התעופפה לה? ועכשיו עליה לעשות את הדרך בחזרה, לכאן, אל האדמה. להניק, לטפל, להיות אמא במשרה מאלה…
אבל רגע… הפוגה… מנוחה… מגיע לך! את כל התמיכה, האהבה והערכה, מעצמך ומהסביבה… הבאת חיים, לוחמת, אמא לביאה, לא משנה איך הייתה הלידה… זה פלא הבריאה!!!
נוחי לך עד כמה שאת יכולה…